האכלת כלבים ואילוף כלבים

שני תחומים הנגזרים ישירות מעולם הכלבנות, עברו מהפך של ממש בשני העשורים האחרונים. בהם נתעסק במאמר זה ובמיוחד בקשר הסימביוטי שביניהם.

הראשון הוא תזונת בעלי חיים וכלבים בפרט. והשני הוא תחום אימון בעלי החיים וגם פה, נתמקד בעולם הכלבים.

עד שנות ה90 לפחות, רוב בעלי הכלבים, לא ייחסו חשיבות רבה אם בכלל, לאוכל שהכלב שלהם מכניס לפה. בשפה פשוטה, כל עוד הכלב היה חי, רץ, מכשכש ונושם, הכל לגיטימי. שאריות עוף מארוחת שבת, פיסות מהרחוב ואוכל יבש כלשהו שזמין בחנות הקרובה לבית, אלה בדרכ היו מנת חלקו של כלב הבית הממוצע.

עם השנים, התפתחה מאוד המודעות לתזונה באופן כללי ולתזונת בעלי חיים וכלבים בפרט. השינוי נעוץ במספר סיבות עיקריות וביניהן - טכנולוגיית המזון שהלכה והשתבחה עם השנים ומודעות שאורח חיים בריא שמקורו בין היתר בתזונה מבוקרת ובריאה יותר, משפיע מאוד גם על איכות החיים של אותו יצור חי וגם מאריך את תוחלת החיים שלו.

אצל 95% מהכלבים (ויש שיגידו גם יותר..) המשאב הכי חזק הוא אוכל. זא, הכלב לומד שמשתלם לו לבצע פעולה מסויימת על ידי כך שיתוגמל במזון. במילים אחרות, הדבר שיגרום לכלב להגיע אלינו ממרחק או לרוץ למקומו ולרבוץ שם לצורך הדוגמא, יהיה אוכל, יותר מכל דבר אחר.

חיזוק חיובי הוא מושג מתחום הפסיכולוגייה ההתנהגותית ואינו קשור בהכרח רק לבעלי חיים או כלבים כמו בנושא עסקינן. כולנו פועלים ומונעים מתוך אפשרות להרוויח משהו מתוך אותה פעולה, או לחלופין מבצעים משהו כדי להימנע מסנקצייה או מכל דבר אברסיבי כלשהו. כלבי הבית של ימינו, כבר מזמן לא צריכים לצוד את מזונם. אנו עושים זאת בשבילם. אך מאחר והתלות שלהם בנו ובמזון כל כך גדולה לצורך הישרדותם, השימוש בו הפך למאוד נפוץ ויעיל לצורך למידת התניות.

עד שנות ה2000 הכלב נתפס כצאצא של הזאב, ומכאן שהוא מתפקד ומתנהג כחיית להקה על כל המשתמע מכך. (תפיסה שהיתה מוטעית קודם כל ביחס לזאבים עצמם) . ומכאן שהוא צריך לסור למרותו של המנהיג, במקרה זה, בעליו. 

מתוך תפיסת יסוד זו (שהוכחה מדעית כשגוייה), מקובל היה לחשוב שהכלב צריך לבצע מה שאומרים לו או פוקדים עליו ויהי מה. שימוש במזון יבש ובטח ובטח בחטיפים וצ'ופרים למיניהם, נחשב אז כגנאי.

כיום, כל חנות חיות, מהקטנה לגדולה, מחזיקה מעבר למגוון רחב מאוד של סוגי מזון, גם המון סוגי חטיפים המיועדים לאילוף. אפילו פאוצ'ים המיועדים לאחסון חטיפים לזמן האילוף הפכו למראה מוכר ואף לכלי נדרש, פופולארי ויעיל בעבור מאמני ובעלי כלבים.

היום למעשה, השימוש בחיזוקי מזון בעבור כלבים נהוג הן אצל מאמנים שמשלבים עבודת ענישה עם חיזוקים גם יחד והן כמובן אצל מאמני force free, ששמים דגש על מה הכלב 'כן' עושה נכון ואינם משתמשים בענישה פיזית ככל ועיקר. 

כלב לברדור או גולדן רטריבר נחשב קל ונוח מאוד לאילוף, בין היתר כי הוא מונע על ידי מזון באופן מוגבר על פי רוב מכלבים אחרים. על כן, שימוש בכל גרגר וגרגר יבש אפילו של מזונו היומי, גורם לאותו כלב לשתף פעולה ולרצות 'לעבוד'. האכלה שכזו, מתוך תרגול, גורמת לכלב להשיג את מזונו על ידי למידה, ניסוי וטעייה. בכך הוא מפעיל את מוחו ואת חושיו ומקבל ערך מוסף. דבר שהיה נמנע ממנו לו בחרו בעליו להאכילו באופן שגרתי מקערה, כשבאופן הזה סביר להניח שהיה שואב אותה לקיבתו בפרק זמן קצר ביותר. 

אך מה עושים עם מרבית הכלבים? אלה שאינם 'שואבי אבק' והאוכל היומי היבש אינו אטרקטיבי להם כלל וכלל? עבור כל אלה יש המון סוגי חטיפים, חלקם תעשייתיים יותר וחלקם פחות שאיתם ניתן בהצלחה רבה, להעלות להם את המוטיבצייה ולגרום להם ללמוד מתוך שיתוף פעולה ותקשורת חיובית ונכונה.

גם כאן עולם התזונה נפגש עם עולם האילוף . ואם פעם היה מקובל לחתוך קבנוס או נקניקיות לקוביות קטנות על מנת להשיג את הפוקוס של הכלב בבית ובעיקר מחוצה לו, הרי שהיום ישנם פתרונות בריאים ולא פחות יעילים. בשנים האחרונות מוצעים לשוק המון סוגי חטיפים על בסיסים שונים. ממש עולם שלם.  כיום, האיכותיים והמומלצים שביניהם הם אלה הטבעיים  בעלי ריח ורמת טעימות גבוהה לכלב. הם גם פרקטיים יותר לציבור הרחב של מאמני ובעלי הכלבים בכך שהם ידידותיים יותר למשתמש ולמחזיק בהם ובעיקר, בעלי ערך תזונתי מאוד גבוה. כלומר, חטיפים שאינם מכילים צבעי מאכל,חומרים משמרים ובאופן כללי הם בעלי ערך תזונתי גבוה במיוחד כך שגם ניתן להאכיל מהם בכמויות יומיות נדיבות. 

רוצים לשמור על הכלב שלכם מחונך ובריא ולעשות זאת בדרך כיפית לכם ולו? זו הדרך לשם. תמיד מומלץ במידת הצורך להיוועץ באיש/אשת מקצוע מיומן/ת , מנוסה ובעל/ת המלצות על מנת שהתהליך שתחוו יחדיו יעבור בצורה חלקה ומהנה לשני הצדדים.